2 סודות גדולים לעבודה מול ביקורתיות פנימית בתהליך היצירתי

העברת ביקורת על הניסיונות האומנותיים שלנו יכולה להיות הדבר הכי מסרס שקיים!

האמת, זו פשוט התעללות.

התעללות שנובעת מאחת האמונות השגורות, שכל מה שאנו זקוקים לו בשביל להיות יוצרים זה דבר אחד-

כישרון גדול!

ואם הוא לא יוצא מאיתנו מייד, בשצף קצף, בטירוף חושים,

כנראה שאנחנו אפסים חסרי סיכוי…

אולי עדיך שנחזור לדיי ג'וב האפרפר שלנו, במקום לטפח חלומות שדינם להתנפץ…

על הדבר הזה אני רוצה להגיד לך משהו באמת מהלב-

בולשיט!

האמונה הזו היא אגדה שלא קשורה למציאות…

איך סטיבל ספילברג אמר-

"צריך 10,000 שעות כדי באמת להיות טוב במשהו".

מה שמתגלה בנו בשנים הראשונות הוא ניצוץ. זה הכל! ועלינו להתנסות ולהתנסות ולהתנסות, כדי באמת להבין מה הפוטנציאל שלנו

אז רצון עז- לגמרי כן! חייבים כזה…

אבל לקום בוקר אחד כשכל הקובייה ההונגרית פתורה בפנינו, ואנחנו יוצרים משהו ברמה של ספר הזוהר-

לא…זה ממש לא עובד ככה…

טעויות, כישלונות, חוסר שלמות, הליכה לאיבוד, הן חלק מהדרך! אך ברגע שאנו מבקרים את עצמנו, אנו עלולים לסגור דלת
בפני ההגשמה העצמית שלנו…

מצד שני, אנחנו לא רוצים לחיות בלה לה לנד, אנחנו מחוייבים להתבונן רגע על היצירה שלנו בכנות רציונלית, כדי לדייק ולהפיק ממנה את המיטב.

אז מה עושים?

איך באמת נכון לעבוד עם ביקורת עצמית?

ואיך הביקורת יכולה אשכרה לקדם אותנו?

בסרטון אני מעניקה 2 סודות גדולים בהקשר הזה,
שאני בטוחה שישפכו אור על אחד מהנקודות הכואבות שלנו כיוצרים.