בפוסט הזה יש סוד כמוס בכל הקשור ליצירת מציאות …

פעם, כשהייתי צעירה ויהירה, אנשים שמחים נראו לי… איך אגיד את זה בעדינות…טיפשיים. השימחה עצמה נראתה לי רגש אינפנטילי ופלקטי, אחרי הכל יש אינסוף דברים לדאוג מפניהם, החל ממה שהבוס אמר לי בארוחת הצהריים ועד השחיתות במוסדות המדינה והתחממות כדור הארץ. אני מודה שגם הייתי די מושפעת מהאומנים, הזמרים, הפילוסופים, והיוצרים שהערצתי, שתמיד היו מיוסרים עד כדי נטיות התאבדות, כך שלהיות לא מרוצה נראה לי תמיד חלק מתנאי הקבלה של להיות אדם מעניין, רציני ובעל ערך.

אבל האמת היא שבעולם המערבי אין התעסקות מעמיקה בשימחה, לא בגלל שהיא לא מעניינת או נבובה, אלא בגלל שהיא נדירה. ובניגוד לייסורים, אנחנו לא מתהלכים בשביליה מספיק זמן כדי להבין את הסוד.

לרוב, כשאנחנו מתעסקים בשימחה, אנחנו מתעסקים בעיקר באלו שמספק לנו האגו- סופשים בחול, שופינג, העלאה במשכורת, מסיבה טובה. כיף, לא? אבל שימו לב ששמחות מהסוג הזה, הן כמו אורגZמה…נמשכות רק לרגעים ספורים, ואחרי כמה ימים (במיקרה הטוב), אפשר לעטוף איתן דגים. הן כבר לא רלוונטיות…

השמחות שעוברות דרך האגו נפלאות, אבל בה בעת מגבילות, בכך שהן מציבות לשימחה תנאים- הן משאירות אותה בהקשר קונקרטי ותלוי נסיבות.

והאמת היא, שלשימחה אין קשר לתלות, ומרגע שאנו נותנים לאגו לנהל את העניינים אנו למעשה דנים את עצמנו להסתפק בפירורים, כי, בינינו, כמה פעמים קורה שהדברים בחיינו מסתדרים באופן מופתי?

הטעות הכי גדולה שאנו עושים זה שאנחנו מחפשים את השימחה, במקום להבין

שהשימחה לא מתעסקת בחיפוש, היא מתעסקת במציאה.

שהשימחה לא נמצאת בחוץ, היא הישג רוחני.

המאורעות והנסיבות הן כמו תוסף מזון – הם יכולים להגביר משהו, לחזק משהו, אבל אין להן יכולת לשנות את סוג הדם שזורם לנו בעורקים.

איך כל זה קשור ליצירת מציאות?

קודם כל צריך להבין שכשזה מגיע לעולם הרוחני, ישנם הרבה סילופים והרבה בלבול…

לצורך העניין, אם נשווה לעולם הרפואה, כל רופא שנשאל (ולא משנה מאיזה ז'אנר) – "כמה אתה יודע על גוף האדם?" אם הוא יהיה כנה, הוא ישיב שרב הניסתר על הגלוי…ופה אנחנו מדברים על גוף האדם – משהו פיזי- שאפשר לראות, לגעת , לחקור, תחום שמתעסקים בו משחר הציוויליזציה ע"י כל התרבויות, ועבר דרך מיליוני אנשים…

אז אם יש כל כך הרבה חורים שחורים בעולם הרפואה, רק תשערו בדימיונכם כמה מסובך ומורכב להבין את עולם התופעות? עולם שעוקף את השכל ההיקשי, עולם נסתר, רב משמעויות, ועם גבולות אינסוף?

אז בענווה גדולה, אני מגישה לכם כאן, את ההבנה הכי חשובה בנושא יצירת מציאות, הבנה שסותרת אולי הרבה ממה שכבר שמעתם-

המחשבה לא בוראת מציאות.

גם לא להרגיש משהו.

למחשבות ורגשות חולפים, אין עוצמה מספיק גבוהה בשביל למגנט את מה שאנו רוצים לחוות בעולם. אפשר להשתמש בהן רק ככלי עזר, (נושא שלם לפוסט אחר…).

כדי למגנט את מה שאנו רוצים לחוות בעולם, עלינו להפוך להיות הדבר עצמו.

כלומר אם אנחנו רוצים שימחה בחיינו, עלינו להפוך להיות השימחה עצמה- להגיע לכדי הרמוניה פנימית עד כדי כך שהלב מלא להתפקע, וכל רצוננו הוא לתת.

אין לזה קשר לנסיבות, למרות שבאופן פרדוקסלי (כי בכל אמת גבוהה יש פרדוקס), מרגע שאני הופכת לדבר עצמו, אז ההרמוניה מתחילה לחלחל אל המאורעות, והסינכרון שלנו עם החיים עולה לכדי צירופי מקרים קסומים שממסמרים אותנו לריצפה.

זה הסוד- לא להרגיש, לא לחשוב, להיות.

נשמע בילתי אפשרי?

הדרך לשם פשוטה יותר מכפי שנידמה…

בהרצאה שלי על "אינטואיציה ויצירת מציאות", אני נותנת כלי חדשני, סוד שעד לא מזמן היה שמור רק למטופלים שלי, שמסייע בדיוק בזה – להיות הדבר עצמו!

אז אם נמאס לך להסתפק בפירורים, ושהגיע זמנך לטרוף את החיים בפיתה, אפשר לכתוב לי ממש כאן למטה, ואני מבטיחה לחזור בהקדם