פוסט מיוחד ליום האישה- מה קרה כשצללתי לתוך הפחד הנשי הכי גדול שהיה לי

הפחד הכי גדול שלי קרה. לא הרגשתי, אבל איכשהו זה הגיע. אני "גברת". בפעם הראשונה שקראו לי ככה, אפילו לא סובבתי את הראש: ״הרי זו בטח טעות, לא יכול להיות שאליי מדברים….״ אבל זהו, היום כבר אין איך להתחמק מזה, זו כבר לא קריאה מקרית של עולה חדש שלא יודע עברית… קוראים לי גברת באוטובוס, ובשוק ובבריכה ובכל מקום! כל היום רק גברת גברת.. לא ברור מהיכן היא הגיעה הגברת הזאת, אבל אי אפשר להתעלם שאיכשהו היא הזדחלה לאט לאט עד שהפכה, בטבעיות, כמעט באופן בלתי נראה, למי שאני היום.

 

כי זה לא רק שקוראים לי גברת, אני אפילו מתחילה להתנהג כמו גברת. אני משקה עציצים למשל. אני, שעד לפני כמה שנים, קקטוס לא היה שורד אצלי. עכשיו יש לי שפריצר (בצבע ירוק פסטל) לרענן את העלים של הפרחים שלי. בים, אין מצב שתתפסו אותי בלי כובע רחב שוליים ובתיק איפור יש באופן קבוע תוסף תזונה. מהמקלחת אני יוצאת מוקרמת כמו תפוח אדמה, אני שומרת על הסדר בבית, אני יכולה לנהל שיחות של שעות על מתכונים ואפילו יש לי כמה טריקים להסרת כתמים. אין מה לעשות, מתישהו צריך להתעורר ולהריח את שמן הקוקוס – אני פאקינג גברת!

 

אני יודעת שחזון הנשיות המנצנץ שלי, שהודף כל גיל וכל שערה לבנה התגלגל לחזון הגרנולה והשערות היבשות. בכל פעם שאני מוצאת את עצמי מביאה את הבת שלי לגן – טרנינג דהוי, לק אכול ברגליים, שיער לא מסורק, משקפיים, כל מה שהבטחתי לעצמי שלעולם לא יקרה, גם אם תהיה רעידת אדמה 8 בסולם ריכטר.

וכשההבנה הזו חלחלה חשבתי לעצמי, מה ניבי הצעירה הייתה אומרת לו הייתה רואה אותי ככה? בטח משהו כמו: "וויתרת, הא? זה ממש לא מה שסיכמנו!"

 

אבל ניבי הצעירה פשוט טועה. הלוואי ויכולתי לומר לה את מה שאני יודעת היום, גם אם היא לא הייתה מבינה לגמרי את כוונתי. אבל אם לא לה, אז לפחות לכן, בנות יקרות: יש טרייד לנעורים. כן, כן. אני יודעת שקשה לראות את זה, אבל לפעמים יש ברכה במימוש הפחד הגדול. במקרה שלי, הפחד היה לאבד את הנכסים של אישה צעירה, להיעלם עם ההתבגרות, להפוך ללא רלוונטית, ברת חלוף.

 

כשאנו כשצעירים, כשרק בונים את הביטחון והאמון בעולם, תשומת הלב ממוקדת בחוץ. מה הם חושבים עליי? מה הם רואים בי? האם אני חכמה מספיק? טובה מספיק? מעניינת מספיק? האם אני סקסית? האם אני נשית? איך אני עומדת? איך אני הולכת? מה הוא חשב על מה שאמרתי עכשיו? מה ההיא סיפרה עליי? תחושת העוצמה שלי, כבחורה, נקבעה על פי מה שאמרו עליי אי שם בחוץ. לא מצאתי את מקומי בעולם, הייתי עסוקה כל הזמן להוכיח שאני ראויה.

 

כשהפכתי מבחורה לגברת עברתי מגרש ואפילו לא הייתי מודעת לשינוי. יש לי יותר ניסיון, עמדתי באתגרים, הצלחתי, ניצחתי, ידעתי להתמודד עם כישלונות, אני יודעת מי אני, ואני שופטת את עצמי על פי אמות המידה שלי ולא של אף אחד אחר. פעם נשים היו יריבות פוטנציאליות. היום כל אישה וכל גברת היא אחותי. אני לא מרגישה מאוימת על ידי אף אחת. ואני יודעת שאף גבר לא מתעלה עלי משום בחינה. ראיתי זאת במו עיני

ואגב, למרות שאני לא מחצינה את המיניות שלי כבעבר, אני עדיין מחוזרת והאמת שבאופן מעניין יותר, מהאופן המובן מאליו בו נתפסתי כ"חתיכת בשר" בשנות העשרים לחיי. גיליתי גם שהמיניות מתעדנת, היא אולי דורשת יותר השקעה, אבל מצד שני עם השנים והניסיון למדתי כמה טריקים שלא קשורים רק לנבטים וחריימה

 

אז למה משתלם להיות גברת? הטרייד לנעורים הוא עוצמה פנימית. את כבר לא מרגישה צורך להיות מאולפת לראווה, כי הכוח שלך כבר נמצא עמוק בפנים. אין יותר משמעות למרוץ הנואל להתאים את עצמך לדרישות החברה (שלעיתים מעוותות) בכל מחיר. את כבר יודעת שנשיות יכולה להיפתח כמו מניפה ואלפי פנים לה – הפנים של כל אישה שתפגשי. והיום, לפחות אני, לא צריכה אישור של אף אחד בשביל לדעת שאני, וכל אחת ואחת, היא, בפני עצמה, ההתגלמות של הנשיות.

 

הנעורים לא מתבזבזים על הצעירים אם יודעים לשחק עם הקלפים נכון. פשוט צריך ליהנות כל עוד הם שם. אין צורך אמיתי בדאגה- אם מתרפקים אל תוך הנשיות המחודשת היא תחבק ותחמם כמו שמיכת פוך – אולי קצת מקומטת, אבל נעימה ומפנקת. היום אני מסתכלת לאחור בחיוך ובלי געגוע, כי כשאת מי שאת, במלוא עוצמתך, את קורנת כמו השמש בבוקר, ואת לא מסתובבת סביב העולם – העולם מסתובב סביבך.